החלטה בתיק ת"א 2196-07

1. בפני "בקשה והודעה בכתב", שהוגשה על ידי ואסים שאטר ואח' (להלן: "המבקשים", או "התובעים") כנגד ירביט יזום בע"מ ואח' (להלן: "המשיבים", או "הנתבעים") בגידרה מודיעים המבקשים, כי פעלו בהתאם להמלצת בית המשפט והסכימו להפסקת התובענה, וכמו כן פנו למוסד לביטוח לאומי בתביעת החמרה, ועתה, משזו נדחתה, הם מבקשים לחדש את התובענה ומסכימים למתן פסק דין בהתאם להצעת בית המשפט טרם הפסקת התובענה.

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע, יליד 1979 נפגע בתאונת דרכים בתאריך 2/8/00.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה, והוועדה הרפואית אף קבעה את דרגת נכותו  של התובע, קביעה המחייבת את בית המשפט על פי סע' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

3. במהלך הדיונים בבית המשפט התברר, כי התובע סבר שחלה החמרה במצבו, ועל כן לא ניתן היה לסיים את התיק בהסדר פשרה, או בכל דרך אחרת.

נוכח האמור המליץ בית המשפט לתובע להפסיק את התובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") למשך שישה חודשים, אשר במהלכם יפנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה החמרה, ולאחר מכן תחודש התובענה ותנוהל בהתאם לקביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

עוד קבעתי בהחלטתי, כי "...יובהר, כי לא תתקבל טענת התיישנות, שתועלה, ככל שתועלה, בגין הפסקת התובענה למשך 6 חודשים. עוד יובהר, כי אם לא ישתנו אחוזי הנכות, תעמוד על כנה הצעתי כפי שניתנה בישיבה הקודמת" (החלטתי מתאריך 28/12/10, להלן: "ההחלטה").

4. בתאריך 8/8/11 הגיש התובע בקשה להארכת תקופת ההפסקה למשך שישה חודשים נוספים, שכן ההליכים במוסד לביטוח לאומי טרם הסתיימו, ובקשתו נענתה בהחלטתי מתאריך 15/8/11, בה נקבע: "נוכח האמור יפסקו ההליכים בתיק האופן שיחודשו עם תום הטיפול במל"ל ללא צורך בתשלום אגרה נוספת".

5. בתאריך 26/7/12 הוגשה בקשה נוספת מאת התובע, ממנה עולה, כי תביעתו להחמרה נדחתה על ידי הוועדות הרפואיות במל"ל, ומשכך ביקש לחדש את התביעה ולסיימה בהתאם להצעת בית המשפט, היא ההודעה אשר בפני.

תגובת הנתבעים

6. הנתבעים מתנגדים לאמור בהודעה מכל וכל. לדידם הסתיימה ההתדיינות המשפטית בתיק זה עם מתן ההחלטה המקורית על הפסקת התובענה בתאריך 28//12/10 ואין לדון בבקשה זו.

הנתבעים מסתמכים בתגובתם על פסק הדין ברע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי, פורסם בנבו (להלן: "הלכת קבודי"), וטוענים, כי אם בדעת התובע לחדש את הדיון בתביעתו יואיל ויתכבד ויגיש תובענה חדשה, וישלם בגינה אגרה, והם מבהירים, כי ככל שתוגש תובענה זו, הם יעתרו לדחייתה מחמת התיישנותה.

בזיקה לקביעת בית המשפט מיום 28/10/11 מבהירים התובעים, כי ההחלטה שלא להתיר לנתבעים להעלות טענת התיישנות הייתה תקפה למשך שישה חודשים בלבד, ולא חודשה בהחלטה הנוספת, ומשכך אין הם מנועים להעלות טענת התיישנות, אם וכאשר תוגש תובענה חדשה.

דיון והכרעה

7. תקנה 154 לתקנות מאפשרת לבעל דין לעתור להפסקת התובענה, ומסמיכה את בית המשפט להיעתר לבקשתו בתנאים שייקבעו.

המחבר א' גורן מבהיר בספרו, כי "דין ההליכים שהופסקו כדין הליכים שנמחקו. ניתן לחדשם בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט..." (א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 280-279).

8. לאחרונה נדרש לסוגייה זו בית המשפט העליון (כב' השופט צ. זילברטל) במסגרת הלכת קבודי, בהבהירו:

            "הפסקת תובענה על פי הוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי,

            התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות) כמוה כמחיקת תובענה, במובן זה, שבשני